בשבת הקרובה נחוג את חג שמיני עצרת, כשבנוסף נהגו ישראל לציין את אותו יום גם כיום שמחת תורה.
הסיבה לכך היא משום שמידי שבת אנחנו קוראים פרשה אחת בתורה,כך שבזמן שמיני עצרת מסיימים את קריאת התורה כולה,
ולרגל סיום התורה הנהיגו חכמים לחוג את שמחת תורה.

השאלה היא,מדוע הנהיגו חכמים לציין את שמחת תורה דוקא בשעה שמסיימים את התורה,
וכי לא נכון יותר לציין את שמחת התורה בחג השבועות – חג מתן תורה ??

ובכלל..מה פשר הריקודים מול ספרי תורה כשהם סגורים ועטופים במעיל,
האם לא היה ראוי יותר לחוג את שמחת תורה מול דף גמרא – בלימוד התורה ?
שוב…האם חג השבועות לא מתאים יותר ??

את השאלות האלו הקשיתי פעם בפני בחור שטען בפני שהוא אינו מרגיש קשר ושייכות לשמחת תורה.
'במהלך השנה שחלפה' ,כך הסביר,' לא הייתי מחובשי בית המדרש ואף גרוע מכך, מה לי ולשמחת לומדי התורה ?? '

כדי לענות על השאלות, אמרתי לו,אבקש לשאול עוד שאלה.

על מה שנאמר בתורה ,
" שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ "
מביא רש"י ( ע"פ דברי המדרש)
"עצרתי אתכם אצלי כמלך שזימן את בניו לסעודה לכך וכך ימים כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם"

מדוע נוקט המדרש בלשון "קשה עלי פרידתכם",
לכאורה הלשון צריכה להיות "קשה עלי פרידתנו"

ואף עצם הרעיון לעכב אותם יום נוסף אינו מובן.
מה התועלת בלעכב אותם עוד יום נוסף, וכי אז יפחת צער הפרידה ?
בסה"כ דוחים אותו ליום המחרת ?
מה התועלת בלדחות את הפרידה ביום נוסף ??

אני חושב,המשכתי ואמרתי לאותו בחור, שבורא עולם בעצמו נותן מענה לשאלתך.

בורא עולם יודע שיגיעו זמנים, שיהיו תקופות שבהם יהיה מי שירגיש שהוא לא שייך.
"קשה עלי פרידכם" -יהיו זמנים שבהם תרגישו אתם פרודים ממני,"פרידתכם" ולא "פרידתנו".
מסיבות שנראות לכם הכי הגיוניות, אתם תגיעו למסקנה שאתם לא קשורים..- לא שייכים.

בחג הסוכות הערבה, גם היא,מרגישה קשורה ושייכת משום שהיא אגודה עם האתרוג ,הלולב וההדס.
אבל מה יהיה אח"כ ?
"קשה עלי פרידתכם" – יהיו זמנים שהערבה תישאר לבד – פרודה מהאחרים,
מה אז יחזיק אותה?

פונה אלינו הקב"ה ואומר "בני בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד".
אני מבקש יום נוסף.
יום שבו הקשר בינינו מבוסס רק על עצם העובדה שאנחנו קשורים.
יום שאכן יסתיים לאחר 24 שעות ולאחריו תגיע הפרידה.
אבל זהו יום יחודי במהותו משום שזהו יום שבו אתם מרגישים שייכים וקשורים ללא סיבה "חיצונית".
זהו יום שמתאים גם למצב של "פרידתכם".
זהו יום שבו אתם מחוברים משום שזו האמת שיהודי תמיד מחובר.
זהו יום שבו הערבה משתווה ללולב, להדס ולאתרוג.
כולם מחוברים באותו שורש ובאותה מהות.

זה אינו יום של "דחית הקץ",זהו יום שנותן את הכח לפרידה העתידית שבוא תבוא.
זהו יום שמהותו תלווה אתכם לאחמ"כ גם כשאולי תרגישו שאין סיבה לקשר ולחיבור.
זהו יום שנותן את הכח לערבה להמשיך.

ר' שלמה קרליבך טבע את המשפט המופלא
"יהודי אינו תמיד קדוש,אבל תמיד הוא קודש קודשים".

אנחנו לא תמיד קדושים – לעיתים אנחנו יהודים של ערבה,
אבל תמיד "קודש קודשים" – יהודי תמיד קשור בנשמתו ובמהותו לבורא עולם ולתורה הקדושה.

אתה מבין ?? אמרתי לאותו בחור.
בשמיני עצרת – שמחת תורה אין רלוונטיות לכך שלא היית מחובשי בית המדרש.
אין ביום הזה מקום לשאלה 'מה לי ולשמחת לומדי התורה'.
כי ביום הזה סיבת השמחה והריקודים היא מהמהות שלך כיהודי – כקודש קודשים.
וזה קיים אצל כל יהודי באשר הוא.

זאת הסיבה שקבעו חכמים את שמחת תורה במועד הזה ולא בחג השבועות,
כי בחג השבועות אמרו כולם "נעשה ונשמע",
זהו היום של האתרוגים.
כולם הגיעו למעמד מרומם ונשגב.

שמחת תורה שמהותו הוא שמחה מעצם היותנו קשורים ומחוברים עם בורא עולם והתורה תמיד ובכל מצב, לכך נתקנה דוקא בשמיני עצרת
שבו הערבה משתווה לאתרוג מעצם מהותה הפנימית,ללא שום סיבה נוספת.

לא בכל הפרשיות היו עם ישראל ברום מעלתם.
מפרשת 'בראשית' ועד פרשת 'וזאת הברכה' אנחנו עוברים גם דרך פרשות "קשות".
בשמחת תורה רוקדים עם ספר תורה סגור שמכיל בתוכו את כל פרשיות התורה להורות כי כולם ללא יוצא מן הכלל כלולים וקשורים עם התורה.
לא משנה איזו "פרשה" היית, סוגרים את ספר התורה וכולם רוקדים ושמחים בכולו, מעצם היותם.
אם שמחת תורה היתה בחג השבועות, וכי כל אחד היה מצליח לזהות את עצמו במעלה הגבוהה של סיפור מתן תורה ?

כסיימתי הוא שתק.
קיויתי שהדברים יפלו על אוזנים קשובות.
לאחר שמחת תורה הוא התקשר אלי וביקש לומר רק דבר אחד,
'רקדתי בשמחת תורה'.

שבת שלום וחג שמח.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]